פסק-דין בתיק בר"ע 3369/07

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט קמא (כב' השופטת אילתה זיסקינד) מיום 25.10.07 שלא להורות על ביטול הצו המורה למבקשת להימנע מביצוע עבודות במרפסת המזרחית של דירתה.

נתתי דעתי על נימוקי הבקשה, על נימוקי התגובה, עיינתי בנספחיהם, המתנתי להגשת תשובה לתגובה, הארכתי את המועד לשם הגשתה, לפי בקשת ב"כ המבקשת, אך תשובה כאמור לא הוגשה.

החלטתי לדחות את הבקשה. המבקשת הגישה בקשה להיתר בנייה עבור שתי מרפסות בדירתה שבקומה השלישית, אחת מזרחית ואחת צפונית, וכן עבור מרפסת אחת בדירתה של המשיבה 1, בקומה השנייה. בתחילה נדחתה הבקשה, מן הטעם שהבקשה היא לחריגה מזכויות הבנייה המותרות, וכן מן הטעם שהמרפסת המזרחית מהווה "פגיעה ארכיטקטונית ופגיעה בפרטיות הדייר". אולם לאחר שהתברר כי אין מדובר בחריגה מן הזכויות המותרות, הוחלט לאשר את הבקשה, בין היתר בהסתמך על כך ש"משפ' אבישר [המשיב 2] אף נתנה הסכמתה לבנייה", כפי שנכתב בהמלצת מחלקת הרישוי.

אולם המשיב 2, לטענתו, לא נתן את הסכמתו אלא לבניית המרפסת שבחזית הצפונית בדירתה של המבקשת. לדבריו בניית המרפסת המזרחית מסבה לו נזק רב, מבחינת החשיפה לאור ולאוויר. גם המשיבה 1 טענה כי בניית המרפסת הזו תסב לדירתה נזק דומה. יתר על כן, הבקשה להיתר כלל לא הועברה לעיונה של המשיבה 1. המשיבים טענו גם כי הבניה המבוצעת חורגת מהיתר הבנייה שניתן. הם פנו לבית משפט קמא, ולבקשתם ניתן צו המניעה הזמני לגבי המרפסת שבחזית המזרחית.

בהחלטתו דחה בית משפט קמא כאמור את הבקשה לביטול הצו. הוא מצא כי ההיתר הושג בדרך פגומה, באמצעות הטעיה, משום שהמבקשת העבירה לעירייה נסח רישום ישן, שבו לא הופיעה עדיין המשיבה 1 כבעלים של הדירה, כשבאותו מועד היא כבר הייתה רשומה כבעלים. משום כך לא דרשה העירייה את מסירת ההודעה על הגשת הבקשה להיתר לידי המשיבה 1, ולא ניתנה לה האפשרות להתנגד לה. בית המשפט דחה את ניסיונה של המבקשת לקשור בין סגירת מרפסת שביצעה המשיבה 1, לטענת המבקשת ללא היתר כדין, לבין שאלת ההיתר לבניית המרפסת הנוכחית. נוסף לאלו, השתכנע בית משפט קמא כי "בהשוואה לקו הבנייה המותר בהיתר, המרפסת חורגת ממנו, כפי שנבנתה בפועל". מסקנתו הייתה כי הפגיעה בקניינם של המשיבים, אשר רכשו את דירותיהם כשאין מרפסות מסביב להן, קשה דיה כדי שתצדיק לעצור את בניית המרפסת, עד לסיום בירורה של התביעה ובחינת התנגדותם המוצדקת לכאורה של המשיבים.

בבקשת הרשות לערער טוענת המבקשת על כך שהבקשה לצו מניעה זמני לא נתמכה בתצהיר מטעמה של המבקשת. אלא שיש בסמכותו של בית המשפט לאפשר הגשת תצהיר גם במועד מאוחר יותר, וכך עשה.

המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיבים הסתירו מבית משפט קמא עובדות חשובות, כמו העובדה שאין הם מתגוררים בדירות כלל, העובדה שהם עצמם ביצעו עבודות בנייה שלא כדין, ועוד כהנה. היא קובלת על כך שנגדה, הגם שבידיה היתר שהוצא כדין, ניתן צו מניעה, בעוד שהמשיבים, אשר ביצעו עבודות בנייה ללא היתר כדין, אף לא טרחו לגלות זאת. עוד טענה המבקשת כי הייתה הסכמה מצד יתר הדיירים לבקשה להיתר, וכן כי המשיבים מושתקים מלהתנגד לו על-פי הוראת סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, הקובע כי "בעל דירה שהורחבה ייראה כמי שהסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת באותו בנין".

דין הבקשה להידחות. ראשית, משום שנימוקי בית משפט קמא נכוחים, ועבירות בנייה אחרות, אם בוצעו על-ידי המשיבים, אינן עניין לבקשה זו. שנית, ביום 3.12.07 החליטה ועדת המשנה לתכנון ובנייה כי "יש לבטל את היתר הבניה למרפסות כלפי חזית מזרחית", בעיקר משום ש"ישנה התנגדות של מרבית דיירי הבניין למרפסת שנבנתה לא על-פי היתר הבניה באותה חזית". מעת שנשלל ההיתר, ומכיוון שעל-פי ממצאי בית משפט קמא היו פגמים בהגשת הבקשה לקבלתו, נשמט עמוד התווך שבבקשת הרשות לערער, ואף משום כך דינה להידחות.

לעניין מעקה המרפסת, על-פי הודעת ב"כ המשיבים, ממילא עדיין קיים המעקה הגובל בין הדירה עצמה לבין המרפסת שבבנייה, ומשום כך אין כל סכנה בטיחותית בהשארת המצב כמות שהוא, ללא הקמת מעקה המרפסת. דבריו מניחים את הדעת.

אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים ובשכ"ט עורך דינם בסך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתן היום, י' בשבט התשס"ח (17 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.                                                                                

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: